אלפי נשים מירושלים ומערים נוספות הגיעו לכותל הבוקר בשעה 6:30 בכדי להצהיר אמונים לאלפי שנות מסורת יהודית, להתפלל עבור כל עם ישראל ביום ראש חודש הקדוש, ולהראות לעולם – ול”נשות הכותל” – את הערך המדהים של תפילה כנה, ישרה ושקטה במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. נשים המייצגות את הקבוצות השונות בחברה הישראלית-דתית מילאו את כל עזרת הנשים לפני שנשות הכותל הופיעו בשעה 7:00, והתפללו בשקט ובכבוד.

ההתאספות לתפילה על פי המסורת התארגנה במהירות על ידי “נשים למען הכותל”, קבוצה שנוסדה לפני פחות משלושה שבועות בתגובה להסתה המתמשכת של “נשות הכותל”. “הן עושות זאת כבר 25 שנה, בעוד אנחנו טרם התקיימנו לפני 25 יום”, אומרת רוני תפסקין, אחת המייסדות של “נשים למען הכותל”, “ועדיין מספר הפעילות שלהם זעום”. אני חושבת שזה אומר הרבה לגבי היכן באמת נמצאים רגשות הציבור”.

כשהבינו שאנחנו עומדות להאפיל עליהן, “נשות הכותל” שלחו הזמנה מאוחרת לכולם לבוא להתפלל איתן “בשלום ובאחדות”, ובו זמנית זלזלו בקבוצת “נשים למען הכותל” הגדולה בהרבה תוך שהן מכנות אותה “קבוצת שולים” ומזהירות מפני “פרובוקציות על ידי קבוצות ויחידות חרדיות”. בהודעה ששלחו לאתר שלהן, “נשים למען הכותל” ציינו את מנהיגיהן מכל רחבי הקשת הדתית, והגיבו כי הן לא תבואנה “בתגובה להזמנה שלכן, אלא למרות ההזמנה”.

“נשים מ’כל הזרמים ביהדות’ מתפללות ביחד בכותל בכל יום, אבל למרבה הצער, אחדות מעולם לא היתה המסר של ‘נשות הכותל'”, הגיבה לאה אהרוני, מייסדת נוספת של “נשים למען הכותל”. “הכותל המערבי שייך ל-10 מיליון המבקרים שלו בשנה, שמכבדים את קדושת ומנהגי המקום. הרוב הדומם התעורר סוף סוף. אם ‘נשות הכותל’ רוצות שכולנו נתפלל יחד, הן תצטרכנה להחליט להתפלל איתנו ולא לנסות לשנות אותנו”.

רק מספר ימים אחורה, סוזן ארונוב ורבקה האוט, ה”אמהות המייסדות” של “נשות הכותל”, חשפו ב”טיימס אוף ישראל” שהפעילות שלהן היא למעשה פרובוקציה מכוונת, טענה ש”נשות הכותל” התנגדה אליה בעבר נמרצות. ארונוב והאוט כתבו שנשים מסורתיות “המוגבלות לציית לחוקים שנכפו על ידי מערכת פטריארכלית… יושפעו, יתחזקו, אולי אפילו תדרושנה שינוי מהרבנים שלהן”, כתוצאה מראיית ה”דוגמא” של נשות הכותל לגבי איך “נשים יכולות לקחת שליטה על החיים הדתיים שלהן”.

“נשים למען הכותל הבהירו כי הן מוצאות השקפה זו פוגענית ושגויה. “הן מניחות שהן יודעות מה אני צריכה בשביל להעצים אותי כאשה”, אומרת פסקין, “בלי שיהיה להן שום מושג על הדרך שהובילה אותי לבחור את אורח החיים הזה, או הדרכים הרבות האחרות שהייתי יכולה לבחור”.