רחל אברהם: “ג’ואיש פרס” ובלוגרים אינם אחראיים לגרפיטי

אף אחד מאיתנו אינו תומך באלימות ושמענו על הסיפור לראשונה דרך התקשורת, בדיוק כמו כל אחד אחר. איש לא שמע את השם “פגי סידור”, בשום אמצעי תקשורת, קודם לכן. איש, מלבד נשות הכותל, לא ידע שהיא קשורה אליהן. מה זה אומר? יסיק הקורא את המסקנות.

מאת רחל אברהם, ג’ואיש פרס
תאריך פרסום מקורי: 8 בדצמבר 2013

בשבוע שעבר, ביתה של חברת הנהלת נשות הכותל פגי סידור הושחת בגרפיטי. בגרפיטי נכתב : “פגי הזהרי” ו”נשות הכותל נבלות”. מאז התקרית, עוד לפני שחקירה משטרתית קבעה מי האשמים במעשה, נשות הכותל החלו בקמפיין תקשורתי הטוען ש”האשמות שקריות של עיתונים ימניים חרדים ושל בלוגרים” נגד אירגון נשות הכותל “יוצרות איום וסכנה ממשית ופיסית לחייהן של הנשים”. הצהרות לשון הרע אלו פורסמו בג’רוזלם פוסט, הארץ, ג’ואיש טלגרפיק אג’נסי, וברחבי המדיה החברתית.

בהיותי העיתונאית שגילתה ברבים את הקשרים של מנהיגות נשות הכותל לאירגונים אנטי ישראליים, ברצוני להדגיש שאף אחד מהמאמרים שפרסמתי בג’ואיש פרס ובג’רוזלם אונליין ניוז, ולא המאמרים של ורדה אפשטיין ושל בת-ציון זיסקינד-זקס בטיימס אוף איזראל, ולא של יונתן רוזנבלום בג’רוזלם פוסט, ולא של גיל רונן בערוץ שבע, ולא של דניאל גרינפילד בפרונט פייג’ מגזין אינם אחראים לגרפיטי. אף אחד מאיתנו אינו תומך באלימות ושמענו על הסיפור לראשונה דרך התקשורת, בדיוק כמו כל אחד אחר. אני מצטערת מעומק לבי על עוגמת הנפש שנגרמה לפגי.

ועם זאת, ברצוני להדגיש שהעובדה שפגי הייתה קורבן להשחתת גרפיטי, לא מעניקה לשירה פרוס, דוברת נשות הכותל, את הזכות להביע האשמות שקריות נגד מתנגדיה הפוליטיים לפני שהתנהלה חקירה משטרתית, וביחוד בהתחשב בעובדה שיש אפס הוכחות המעידות על קשר כלשהו בין החשיפה התקשורתית האחרונה, הקושרת בין מנהיגות נשות הכותל לבין קבוצות אנטי-ישראליות, לבין הגרפיטי. וכמו שציינה רונית פסקין מתנועת “נשים למען הכותל” בראיון שקיימתי איתה בשבוע שעבר לג’רוזלם אונליין ניוז, “יכול להיות שמדובר במישהו שיש לו טינה אישית נגד פגי, ולא במישהו שהונע לכך בעקבות הפרסומים על קשרי המנהיגות לקבוצות אנטי-ישראליות, במיוחד בהתחשב בעובדה שהיא מעולם לא הוזכרה בג’רוזלם פוסט, ערוץ שבע, טיימס אוף איזראל, פרונט פייג’ מגזין, ג’ואיש פרס או בכל אחד מאתרי החדשות האחרים שכתבו על הקשרים בין נשות הכותל לקבוצות אנטי-ישראליות. עובדה זו מפריכה את הבסיס לטענה שלפיה פרסומי החדשות האחרונים שחשפו את הקשר בין מנהיגות נשות הכותל לקבוצות אנטי-ישראליות קשורים בצורה כלשהי לגרפיטי.”

 באותו ראיון התגלה לי גם שנשות הכותל האשימו את “נשים למען הכותל” באחריות לפרסומת התקשורתית השלילית.  ברצוני להצהיר בהזדמנות זו שאינני קשורה בשום צורה ל”נשים למען הכותל”. אני כותבת עצמאית פרו-ישראלית ואינני חלק משום קבוצה מסויימת, בעד או נגד נשים שמתפללות עם טליתות בכותל. העניין היחיד שלי כעיתונאית הוא לחשוף את האמת לציבור, כדי שיעמוד לרשותם המידע הנחוץ להחליט בעצמם. ברצוני להוסיף גם שהמניע המקורי שלי לחשיפת הקשרים בין מנהיגות נשות הכותל לבין ארגונים אנטי-ישראליים היה מחויבותי לאמת ולא אמונותי הדתיות. הייתי יכולה להיות מעוניינת גם בכתיבת מאמרים החושפים את הקשרים של אירגון חרדי כמו נטורי קרתא, שמנהיגותו קשורה לאירגונים אנטי-ישראליים, אלמלא קשרים אלה כבר היו ידועים לציבור.

 רציתי גם לציין שהכרתי את “נשים למען הכותל” רק לאחר שחשפתי את הקשרים בין מנהיגות נשות הכותל לארגונים אנטי-ישראליים. לפני שנקטתי בצעד זה לא שמעתי עליהן ולא פגשתי אף אחת ממנהיגותיהן. למרות שאני חשה הזדהות עמן, כקורבן נוספת של פירסומי לשון הרע של נשות הכותל, אני עדיין בלתי קשורה אליהן.

 ונניח שנשות הכותל עדיין ימשיכו לטעון שפירסמתי שקרים אודותיהן, הייתי רוצה לשאול אותן, למה לא הבאתן ראיות לכך שמנהיגותיכן אינן קשורות לאירגונים שציינתי את שמם? ואם אי אפשר להביא הוכחה כזאת ובאמת ובתמים אין פסול בקשרי המנהיגות שלכן לאירגונים שציינתי, למה אתן כל כך מוטרדות מכך שקשרים אלה נודעו לציבור, עד לדרגה שאיימתם על גופי חדשות וכאשר זה נכשל, עברתן לעסוק בהוצאת דיבה על אלה שדיברו נגדכן?

רציתי להוסיף שאילולא נשות הכותל היו מגיבות על הפרסום המקורי שלי, כנראה שהמאמר היה נשאר במסגרת מקור חדשותי אחד, והופך במהרה לחדשות ישנות. העניין התפשט ברחבי האינטרנט רק כאשר שירה פרוס החליטה ליצור שערוריה על ידי איומים על גופי חדשות ואחר כך על ידי החלטתה להפיץ דברי לשון הרע נגד יריביה במקום להציג ראיות נגדיות ממשיות להוכחת צדקתה. שירה פרוס, מעבר לכך, ממשיכה בסירובה להצעת גישור עם “נשים למען הכותל”, בניסיון להרגיע את המצב.

 כאשר דיברתי עם שירה פרוס בטוויטר, בניסיון להבין את ההיגיון שלה, היא הגנה על קשרי האירגון שלה לקרן החדשה לישראל על ידי הטענה שלתקוף את נשות הכותל זה כמו לתקוף מרכזים לנפגעות אונס כי גם הם מקבלים מהם מימון: “התקפותיך על נשות הכותל מבוססות על כשל לוגי. אני מצפה למאמר שלך שתוקף מרכזים לנפגעות אונס.” העובדה שמנהיגותם של מרכזים לנפגעות אונס בדרך כלל אינה בנוסף לכך פעילה ציבורית למען מטרות אנטי-ישראליות ובדרך כלל אינה עוסקת בפעולות פוליטיות פרובוקטיביות לא נחשבת בעיניה.

כושר המנהיגות העלוב של שירה פרוס התברר לפני כחודש, כאשר המאמר שלי התפרסם, ותגובותיה האחרונות מדגימות שוב את אי התאמתה לתפקיד. כאשר סיפור הגרפיטי התפרסם, היה לנשות הכותל סיכוי לזכות באהדה כללית, גם ממני. הן הפסידו את הזדמנות הפז הזאת כשניצלו את אור הזרקורים לצורך הפצת לשון הרע על אחרים מבלי שתהיינה להן שום ראיות להוכחת טענותיהן. אם נשות הכותל רוצות להיחשב לאירגון אמין, הגיע הזמן שתמצאנה מנהיגות שאינה קשורה לקבוצות אנטי-ישראליות, ושתבחרנה דוברת חדשה, המסוגלת להגן כראוי על מטרה שהיא מתיימרת לפעול למענה, במקום לגרום נזק נוסף לאירגון בו היא עובדת.