פורסם בעיתון המודיע (ארה”ב), יום רביעי, 8 במאי.

ענת הופמן היקרה,

אנחנו לא מכירים אחת את השניה, ואני מאמינה  שיש סיכוי קטן שאי פעם נפגשנו.

לאחר שבועות של שמיעה וקריאה על מה שאת והחברים שלך מנשות הכות, מנסים להשיג, אני מרגישה מחויבת להיות קול למאות אלפםי נשים ברחבי העולם עם דעה המנוגדת לשלך.

בואי נתחיל עם קצת היסטוריה.

במשך למעלה מ -2,000 שנים, אנו היהודים השתוקקנו ל”ציון” מדי יום ולהמשיך להתפלל לגאולתה. רבי יהודה הלוי כתב לפני למעלה מאלף שנים, “ליבי במזרח ואנוכי במערב” הוא עזב את ספרד ולאחר מסע ארוך בוגדני ומתיש הגיע לירושלים. בעקבותיו היו הרמב”ם, בעלי התוספות, מקובלים, הקדוש שלח, תלמידי הגר”א, תלמידי הבעל שם טוב, ועוד. מה שהביא את כולם היה אהבתם העמוקה לציון וירושלים.

אני מתנצלת אם חלק מהשמות לא מוכר לך, אבל תני לי ליידע אותך בכך שהם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית, והם מהווים חלק בלתי נפרד מהחיים היהודים כיום.

לא, את סיפור חייהם לא ניתן למצוא בספרי לימוד בבתי הספר החילונים בישראל, כפי שספרי הלימוד הללו מכירים רק את העליות לאחר שנת 1881 שנחשבת לעלייה הראשונה.

מה הייתה המטרה של העלייה הראשונה?

כדי להגשים את האידיאלים של המגמה הלאומנית שהשתוללה מקצה אחד של אירופה לקצה השני, האנשים האלה בחרו בציונות, וקבוצה זו הייתה ידועה כביל”ו, ראשי תיבות של בית יעקב לכו ונלכה, מה שהם לקחו בפועל היה היה סוף הפסוק – ביעור השם.

אז בואי נדבר על מישהו שאת מכירה, אחד העם (1856-1927), שם העט של אשר גינצברג, רוסי ציוני נלהב, שהיה המייסד של הציונות התרבותית. אחד העם היה מאוד תומך של העלייה הראשונה וניסה “להגן על העולים מהלחץ של הרבנים האורתודוכסיים, שעמדו על כך שהיישובים החדשים יקפידו על שמירת המצוות”

הרשי לי לשתף אותך בציטוט שאחד העם כתב בשנת 1891:

אני באתי ללילה פסח ירושלים. הכיוון הראשון שלי היה לכיוון הכותל המערבי. שם מצאתי רבים מאחינו חברים, תושבי ירושלים, שעומד ומתפללים בקול רם. פניהם דלים, תנועות זרות, ובגדים מוזרים – כולם המתאימים לכותל המערבי למראה נורא.

ואני עומד ומסתכל עליהם והכותל ומחשבה אחת מילא את כל חלל בלבי:. האבנים האלה עדים להרס של המדינה שלנו, והאנשים האלה [מייצגים] הרס של האומה שלנו “

(מקור: הסתדרות הציונית עולמית, מחלקה לפעילות בתפוצות)

בואו נדלג לכמעט 90 שנים מאוחר יותר.

בשנת 1978, כאשר הקונגרס הציוני ה -29 הכיר ברפורמה והקונסטרביטבים כזרמים לגיטימיים של היהדות, הרב משה שרר ז”ל, מנהיג האגודה האגדי באמריקה, כתב כי “ההחלטה הייתה תוצאה ישירה של הצהרתם בקונגרס הציוני ‘הדת היא עניין פרטי של כל אדם,.שעם ישראל הוא כמו כל העמים האחרים, והציונות היא תחליף למסורת היהודית המקורית” עם ישראל הוא לא כמו מדינות אחרות, הדגיש הרב שרר.

שנים רבות חלפו מאז, בעידן הפוסט ציונות, אחד העם נשכח מזמן על ידי אנשים שתארו את עצמם כציונים, אבל את הצאצאים של היהודים שהוא העז לתאר כחיסולה של האומה שלנו, הם בריאים ושלמים וימשיכו לבוא בכל יום, בכל שבת, בכל ראש חודש, בכל הזדמנות, לכותל המערבי הקדוש למפציר אל הגואל לחמלה לכל היהודים.

את מנסה להציג את עצמך כנציגה של יהדות ארצות הברית. את טוענת שיהדות אמריקה מורכבת בעיקר מיהודים רפורמים וקונסרבטיביים. הרשה לי לשתף כמה עובדות איתך. את יודעת טוב כמוני על המספרים העצומים של היהדות האורתודוכסית, למרות שאת מסרבת להכיר בה.

את בוחרת להשתמש בכותל מערבי – הסמל האולטימטיבי של אחדות – כשדה הקרב שלך, בטענה שהוא נלקח מן יהדות ארצות הברית על ידי רבנים אורתודוקסיים צרים אופקים והחסידים הפנאטים שלהם.

ובכן, הרשי לי לספר לך, שום דבר לא נלקח ממך, כמו שהוא אף פעם לא היה במקום הראשון שלך.

המטרה שלך הוא להשתמש בכותל המערבי כקרש קפיצה לחיזוק היהדות הרפורמית בישראל, ענת זה לא יעזור. זמן רב אחרי שאת תתעייפי מהקמפיין הזה ותחפשי סדר יום חדש, אנחנו עדיין נהיה שם, תוך תפילה כפי שעשינו במשך דורות, מחכים לגאולה הסופית, מחכים לכל היהודים, כולל אותך, שתחזרי הביתה לאמת.

ההיסטוריה הייתה, ותמיד תהיה לצד האמת, משה אמת ותורתו אמת, רק למי שמאמץ את האמת של התורה יש טענה אמיתית.

מאת: רות ליכטנשטיין