מנהיגות נשות הכותל קשורה לקבוצות אנטי-ישראליות

כתבה זו פורסמה במקור ב”ג’ואיש פרס“, ב-10 לנובמבר 2013.

מאת: רחל אברהם

סגנית יו”ר “נשות הכותל” בתיה קאלוס (בתמונה) ויו”ר “נשות הכותל” ענת הופמן, יועצות ותומכות ברשימה כבדה של ארגונים לא-ממשלתיים אנטי-ישראלייםקלוס.

צילומסך: ג’ואיש פרס

בעוד ש”נשות הכותל” בנו לעצמן שם כארגון פמיניסטי המקדם את זכויות הנשים בישראל, למנהיגות שלהן יש למעשה קשרים לקבוצות אנטי-ישראליות, שלא הרבה אנשים יודעים עליהם .

בישראל, “נשות הכותל” מוצג לעתים קרובות כארגון פמיניסטי השואף לקיים טקסי תפילה שיוויוניים בהשתתפות נשים עטופות בטליתות בכותל המערבי, שהוא השריד האחרון לבית המקדש השני והאתר הקדוש ביותר לדת היהודית. ללא קשר לשאלה האם רואים בפעולותיהן תעלולי פרסום פרובוקטיביים המפרים את שלוות הכותל המערבי או מעשים אציליים שמטרתם לקדם את זכויות האשה במסגרת הדת היהודית, הציבור הישראלי בדרך כלל אינו מודע לכך שלמנהיגוּת “נשות הכותל” ישנם קשרים לקבוצות אנטי-ישראליות.

The Jewish Press גילה שסגנית יו”ר נשות הכותל בתיה קאלוס משמשת כיועצת לסיכוי. ארגון לא ממשלתי זה חתום על הצהרת חיפה הקוראת לחיסול מדינת ישראל, מהללת התנגדות אלימה, ומאשימה את ישראל במניפולציה של זכרון השואה למטרות פוליטיות.

מעבר לכך, קאלוס קידמה הקצאת משאבים לקבוצות האנטי-ישראליות  עדאללה, עיר עמים, יש דין ומוסאווה כחלק מתפקידה  כאחראית על התוכניות בקרן מוריה. למרות שכלפי חוץ הם מוצגים כקבוצות למען זכויות אדם, אירגונים אלה תורמים לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

עדאללה
מתנגדת לזכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית, מתייחסת לישראל כמדינה קולוניאלית, והשתתפה בפעילות אנטי-ישראלית דרך “שבוע האפרטהייד הישראלי” ודו”ח גולדסטון, שגרם לישראל נזק דיפלומטי ניכר עד שטיעוניו הוכחשו על ידי מחברו העיקרי בעצמו. עדאללה מוזכר במפורש 38 פעמים בדו”ח גולדסטון.

עיר עמים
תומכת בחלוקת ירושלים, טענה שהחפירות הארכיאולוגיות שמבצעת ישראל ברחבי העיר הן “כלי בקרב על השליטה” בעיר, שסמכויות ממשלתיות ניתנות ל”אירגוני המתנחלים”, ושהמניעים להקמת גדר ההפרדה אינם נובעים בראש ובראשונה משיקולים בטחוניים. הם עורכים סיורים אנטי-ישראליים למטרות פוליטיות מובהקות בעיר הקודש, בהם מוחדרות דעות אנטי-ישראליות לאזרחים זרים. ב-Huffington Post עיר עמים פנתה לממשלת ארצות הברית בבקשה “לאיים על ישראל בניתוק היחסים הדיפלומטיים. אַיימו עלינו בקיצוץ, או אפילו בהפסקת חבילת הסיוע השנתית. הַכּו בראשנו והַכריחו אותנו להחכים.”

יש דין
רואה בישראל מדינת אפרטהייד והפגינה תמיכה בטורקיה לאחר תקרית המשט לעזה, על אף שהמלחים הטורקים על הספינה מאווי מרמרה זימרו סיסמאות ג’יהאד ותקפו את חיילי צה”ל. הם מחדירים באופן שגרתי לדיפלומטים זרים דעות אנטי-ישראליות, עותרים לבג”ץ בבקשה לפסוק יותר לטובת הצד הפלסטיני, ומעודדים את הפלסטינים לדרוש יותר מישראל.

מוסאווה
יוצאת מנקודת ההנחה ש”מדינת ישראל הוקמה על הריסות העם הפלסטיני, שמבחינתו מדובר בטרגדיה לאומית – הנכבה.” מוסאווה, כמו עדאללה, הצהירה במפורש שהיא מסרבת להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית. הם מפרסמים דו”ח גזענות שנתי הכולל טענות שערורייתיות, כמו לכנות כתב אישום שהוגש נגד יו”ר חד”ש מוחמד באראכה בגין תקיפת שוטר כהפרה של החופש הפוליטי של הח”כ הערבי. רשימה זו היא רק מדגם מייצג של סוגי הארגונים שקלוס קידמה הקצאת משאבים עבורם.

יו”ר “נשות הכותל” ענת הופמן היא גם במקרה יו”ר דומארי, עמותת הצוענים בירושלים. בין שותפיה לעמותה נמצאים גם יונתן מזרחי ודפנה שטראוס מארגון עמק שווה, הקורא להקמת ועדה בינלאומית לחקירת עבודות ארכאולוגיות ישראליות בירושלים, ומקיים בעיר סיורים אנטי-ישראליים על בסיס ארכאולוגי.

עמותת דומארי היא גם חלק מ-Al Aqsa Grassroots, רשת אנטי ישראלית התומכת ב”התנגדות לכיבוש” ומתנגדת ל “ייהוד ירושלים”, בנוסף לתמיכה בזכות השיבה של הפלסטינים למדינת ישראל עצמה.

בנוסף לכך, עוד לפני הסכמי אוסלו משנת 1993, הופמן הייתה יו”ר נשים בשחור, קבוצה שדגלה במסירת כל יהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים, לרשות הפלסטינית. מעניין לציין, ש”נשות הכותל”, לא מכחישות את ההאשמות האלה בנוגע למנהיגותן. דוברת “נשות הכותל” שירה פרוס ציינה, “המשתתפים והתומכים שלנו באים מכל שכבות הציבור, הדעות הפוליטיות, והזרמים ביהדות.”

בעוד דוברי נשות הכותל טוענים שלדעות הפוליטיות של ההנהגה שלהם אין שום קשר עם הארגון שלהם , וכי הארגון שלהם הוא בלתי מפלגתי , הכולל אנשים עם נקודות מבט רבות ושונים , וכי הם לא עוסקים בנושאים שאינם קשורים לפולחן “שוויוני ” בכותל , אני באופן אישי מאמינה שאם ההנהגה מזוהה עם קבוצות אנטי ישראליות , אז ילארגון עצמו יש סדר יום אנטי ישראלי נסתר.

מנקודת מבטי , הן מבקשות להציג את ישראל כמדינה אנטי פמיניסטית פונדמנטליסטית , האוסרת על חופש הפולחן , וכך תוקעות טריז בין מדינת ישראל והקהילה היהודית האמריקנית הנשלטת במידה רבה על ידי רפורמים שמעדיפים להתפלל  גברים ונשים יחד , כשהנשים לובשות טליתות. יש לזה אפקט שדוחף יהודים אמריקאים רבים הרחק מישראל, ובכך מעמיד את ישראל בגבה אל הקיר, אם להתנסח בדיפלומטיות .

חוות הדעת שלי מקבלת חיזוק מהעובדה שנשות הכותל קיבלו מימון מהקרן החדשה לישראל כדי ” לחקור את דעת קהל ישראלית בנוגע להפרדה בין המינים שהוטלה בכותל המערבי , כמו גם בנושאים אחרים הקשורים לפלורליזם ושוויון”. בנוסף , הקרן החדשה לישראל מעבדת את כל התרומות שנעשו לנשות הכותל. הקרן החדשה לישראל נתנה מעל 200 מיליון דולרים ליותר מ 800 ארגונים בישראל, שרבים מהם זוהו כאנטי ישראלי על פי ארגון NGO Monitor .

NGO Monitor דיווח כי מברק ממשלתי סודי בארה”ב ( פברואר 2010) , שפורסם על ידי ויקיליקס , הכיל הערות מאת מנהלת הקרן החדשה חדוה רדנוביץ וקבע כי “היא האמינה כי בתוך 100 שנהישראל תהיה בעלת רוב ערבית וכי היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה הטרגדיה שהישראלים חוששים ממנה שכן היא תהפוך לדמוקרטית יותר”. בחודש פברואר 2010 ארגון ‘אם תרצו’ פתח בקמפיין ציבורי המבקר את הקרן החדשה על תפקידה בקידום דו”ח גולדסטון ואת מעורבותה במקרים של “לוחמה משפטית” בבתי משפט בחו”ל.

בעוד נשות הכותל עלולות להכחיש שזה עושה אותם אנטי ישראלות הקשרים הללו מספיקים לאנשים רבים בכדי שיראו בהם ארגון אנטי ישראלי. מסיבה זו, נשות הכותל ממשיכות לאיים על פרסומים חדשותיים שיש להם את החוצפה להציג את העובדות האלה לציבור. עם זאת, כעיתונאים , אנו מחויבים לשתף עם הציבור בישראל את האמת על קבוצות פוליטיות הפועלות במדינה שלנו. יש הרבה פמיניסטיות בעלות כוונות טובות שתומכות בנשות הכותל מבלי שיוודעו ​להעובדה שהארגון מונהג על ידי אנשים הקשורים לקבוצות אנטי ישראליות. יש לנשים אלו הזכות לדעת את האמת לפני שהן חוברות לגורם כזה. .

על הכותבת: רחל אברהם היא עורכת חדשות ופרשנית פוליטית ב- Jerusalem Online News,
מהדורת האינטרנט באנגלית של חדשות ערוץ 2 הישראלי. היא סיימה את לימודי המאסטר בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון. נושא עבודת התזה שלה היה:” נשים וג’יהאד: הדיון בפיגועי ההתאבדות של פלסטיניות בתקשורת האמריקאית, הישראלית והערבית.”