וואו, הכתבה הזו מאת אחת ממייסדות נשות הכותל 

מגלה את מטרתן האמיתית, היא כל כך תוקפנית שזה מגוחך. ניתן גם בבירור לראות, אחת ולתמיד, כמה מוטעית הטענה שנשות הכותל בסך הכל רוצות להתפלל, ואין ברצונן להציג את יהדותן כנעלית וטובה יותר מזו המקוימת על ידי יהודים השומרים על מסורת ישראל ומתפללים בכותל מקדמת דנן.

אך הסיבה שאני מביאה את הכתבה היא מפני שתגובות עליה פשוט מדהימות. רצית לחלוק איתכם שתיים מתגובות הבולטות:

מאת רייצ’ל מור:

הכתבה שלך ממש מפריעה לי. הרבה יותר מאשר ההתייחסות המופרזת ב”חדשות” שניתנה לכתבים המנסחים את עמדת נשות הכותל. שוב ושוב. יש לך זכות מלאה להרגיש את מה שאת מרגישה ולבטא את רגשותייך בחופשיות. אבל מה שמפריע לי הוא המשפט “זה מסמן מהפך בחיי החרדים. זו הסיבה שהם פוחדים ומתנגדים לזה. הנשים שלהם יושפעו, יתחזקו, אולי אפילו ידרשו שינויים מהרבנים שלהן”. זו אינה זכותך להניח ולכפות על נשים חרדיות את תחושתך שהן רוצות מהפכה, שהן עשוקות, אינן בוחרות בדרך החיים שלהן, ואינן מעדיפות את דרך חייהן על הערכים שלך. זו התנשאות וזלזול, בדיוק מה שאת אינך רוצה שיעשו לך. בנוסף, האמירה: “כאשר נשים חרדיות, וגברים חרדים, וילדים חרדים, רואים נשים מובילות את התפילה, לובשות טליתות, ואפילו מחזיקות ספרי תורה וקוראות בהן, השקפת עולמם משתנה”, היא אמירה יומרנית ומתנשאת גם יחד. חרדים יודעים שדברים אלו קיימים. זה מפריע לתפילה שלהם במקום קדוש, זה משהו שמפריע לרובם, אך אינו מחדש דבר עבורם. את אינך מרחיבה את האופקים שלהם, ואמירות כאלה מרמזות שהם חרדים רק משום שאינם מכירים דרך טובה יותר. כמה קולוניאליסטי מצידך. הם אינם זקוקים לך כדי שתתרבתי אותם או שתחנכי אותם באשר לדרך החדשה והטובה יותר.     

 זה משהו אחד לבטא את כמיהתך לחופש ביטוי דתי. והשאלה אם אני חושבת שנשות הכותל בוחרות במקום ובזמן הנכונים לבטא את כמיהתן אינה רלוונטית בעליל.

אבל להניח שהאקטיביזם הפוליטי שלך, שאינו עוסק בכלל ישראל, ברוב, בקבוצה הכוללנית ביותר, אלא בזכויותי שלי כפרט, מה אני רוצה ומה מנוע ממני, איך שהוא בעצם עושה טובה גדולה לחרדים?.

זה פוגעני. 

ועוד נקודה אחת: העובדה שלנשים יש תפקיד שונה ביהדות מזה של הגברים אינה בהגדרה “מאות שנים של קיפוח, של מעמד משני”. זוהי האמת שלך, זו אינה אמת אבסולוטית. 

ותגובתו של סקוט אינגליש:

אני חושב שזה חושף את הנקודה האמיתית של הנושא הזה. הן מכחישות שנשים חרדיות אכן מתפללות או מקיימות מעשים דתיים מפני שהן מנסות ודורשות “לשחרר” אותן. אני מוכן להתערב על כל סכום שבעולם שאם מבחירה יעבירו הנשים האורתודוקסיות את עזרת הנשים בכותל לידיהן של נשות הכותל ויעתיקו את מקום התפילה לנשים אורתודוקסיות לקשת רובינזיון כדי שהן יוכלו להתפלל בשקט כדרכן, נשות הכותל ידרשו להיות מורשות להתפלל “כדרכן” גם בקשר רובינזון. מאוד עצוב לראות שכיהודים אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן בנסיון “להציל” יהודים אחרים מעצמם. ממש לא אכפת לי אם נשות הכותל תקבלנה אזור משלהן בכותל כדי שהן תוכלנה להתהלך ולנפנף בטליתות ובתפילין שהן עוטות. אבל אני מוצא שזה מאוד מצחיק שהן מצדיקות את מעשיהן בטענה שהן מקיימות את תפילתן בכפוף להלכה, כאשר בתחומים אחרים בחייהן אין להן עניין כל שהוא בהלכה. על נשות הכותל לדאוג לעצמן ולעשות את מה שהן חושבות לנכון. אך אל להן למחות נגד מה שהן רואות כדיכוי דתי על ידי דיכוי של הנשים שאינן מסכימות עם עמדתן.

ואם אתם תוהים מי, מבין הקוראים הרבים והבלתי משוחדים של כתבתן של אהרנוף והואט, שיבחו את הכתבה ואת הכותבות כ”מרהיב”, “יפהפה” ו”נפלא” – ובכן, אלה הם אותם חברי וועד ועוד תומכים מרכזיים של נשות הכותל. האג’נדה האמיתית ברורה כעת.